ערן אורגני | סולן להקת רוק כבד שהחליט לעבור לתזונת 80/10/10 לחוס על החיות ו על הבהמות בקיצור להיות בן אדם
menumenu
BasketBasket
לא נבחרו מוצרים להזמנה.

סולן להקת רוק כבד שהחליט לעבור לתזונת 80/10/10 לחוס על החיות ו על הבהמות בקיצור להיות בן אדם

סולן להקת רוק כבד שהחליט לעבור לתזונת 80/10/10 לחוס על החיות ו על הבהמות בקיצור להיות בן אדם

י

 

ליאור מלהקת רוק כבד "ללה פנדורה" החליט לשנות את חייו בקטע התזונתי ו מ סולן להקת רוק כבד הפך ל מוכר פרחים ב הרמוניה בעקבות השינוי התזונתי אותו עשה.

היי ערן, 
.....................
זה הקישור לעדות שכתבתי לפני 5 שנים  - משהו שנהיה יחסית ויראלי, מעל 570 לייקים, 147 תגובות ו 66 שיתופים. וזה כל הזמן הולך ועולה, למרות שאני כבר לא ממש פעיל בפייסבוק כבר יותר משנה.

https://www.facebook.com/groups/811Israel/permalink/676738395737235/ 

הי ערן,

ביקשו ממני לתת את העדות שלי, לספר את המסע שלי, המסע שהוביל אותי לתזונת 10\10\80.
אני מרגיש בר מזל שהצלחתי להיחשף, לגלות, לשנות ולהבריא, בתזמון הנכון ביותר עבורי.
ברצוני להודות לקבוצה הזו, לכל אחת ואחד כאן, על התכנים והעצות המועילים, על העדויות ועל המידע המצוין שהצטבר כאן במשך הזמן.

ההתחלה:
מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי לאכול מזון עם הרבה שומן. בשר עם הרבה שומן, גבינות עם אחוזי השומן הגבוהים ביותר, ביצים, חטיפים ללא הבחנה, המון מאפים וכמובן שאי אפשר בלי קינוח טוב בסוף. או שניים.
זה הרי הכי טעים. ואני הרי כל-כך רזה ואין דבר בעולם הזה שיכול לגרום לי להשמין. ואני לעולם איני חולה. אני לא רואה רופאים אף פעם. המערכת החיסונית של הגוף שלי חזקה מאוד, ואני אולי חוטף איזה וירוס או איזה צינון פעם ב 5 שנים.
כולסטרול? – שטויות.
ואין כמו קצת אלכוהול ואיזו סיגריה טובה אחרי הארוחה, להשלמת חווית העונג.
אז הרופאים גילו מאז שאני ילד, שיש לי אנמיה ושאני אסבול כל חיי מעייפות. נו, בסדר. לומדים להתמודד עם עייפות. אז לוקח לי שעה לצאת מהמיטה כל בוקר, ואני מפהק כל הזמן, וקשה לי לעשות דברים ואני בעצם איש עצלן שמנסה לעשות כמה שפחות כי אין לו כוח, ופעילות גופנית זה לא בשבילי, אבל בסך הכל זה לא ביג דיל, כולם עייפים, זו תרבות עייפה, אני לא לבד בעניין הזה, זה לא יוצא דופן ואפשר להתנהל כך עם שגרת חיים תקינה לחלוטין.

ההידרדרות:

אני התחלתי להסתכל על הזיקנה, כמובן, באופן קרוב ואינטנסיבי יותר.
חשבתי על איך לעזור להורי, ולא יכולתי להימנע מלחשוב על העתיד שמצפה לי עוד כמה עשרות שנים. גנים זה גנים, אין איך לברוח מהם.
אבל לא ידעתי מה לעשות. לא חשבתי שיש באמת מה לעשות, חוץ מלקבל את זה שככה זה ושיש תרופות שחיים איתם כשמזקנים, עד שמתים.

ואז הגיעו האפטות.
אפטות, הן כיבים בפה, פצעים כואבים ושורפים מאוד בחלל הפה.
האמת היא, שבעבר, פעם בכמה חודשים הייתה מגיעה איזו אפטה כזו לפה שלי, הייתי מטפל בה עם משחה ואחרי יום או יומיים היא הייתה נעלמת. זה היה זניח.
אבל זה לא מה שקרה הפעם.
הפעם, אחרי ששמתי משחה על האפטה, קיבלתי למחרת עוד 3 אפטות, ולמחרת עוד 4 אפטות ולמחרת עוד 5.
הרגשתי כמו מצורע. הן גם לא היו אפטות "רגילות", הן היו ענקיות. הסתובבתי עם כ 15 "מכתשים" ענקיים בפה שלי, לא הייתי מסוגל לאכול שום דבר מלבד ארטיקים, לא יכולתי להתנשק, לא יכולתי לשיר, בקושי יכולתי לדבר. הכאבים היו בלתי נסבלים וזה בהחלט היה דבר שניטרל לי את החיים לגמרי.
כדי לנסות לטפל בקללה האיומה שאימללה לי את החיים, הלכתי לרופאים. אלה נתנו לי כל מיני תכשירים, כל מיני תוספים, וכל מיני הצעות כאלה ואחרות. ניסיתי הכל, לא פסחתי על שום דבר שהציעו לי. הייתי מוכן לעשות הכל, רק שיגמר כבר הכאב הנוראי הזה. כלום לא עזר לי. האפטות נשארו.
אז הלכתי לרפואה אלטרנטיבית, כל מיני מטפלים ו"מכשפות" עם שיקויים ותרסיסים ומה לא. ניסיתי הכל, שילמתי מאות שקלים, בלעתי כל מיני דברים מוזרים ומרים ודוחים, רק שיגמר כבר הסבל הזה. לא עזר. האפטות נשארו.עברה שנה וחצי של סבל, כאב ואומללות.הייתי מיואש. רציתי למות.
יום אחד, לפני כ 11 חודשים, נתקלתי במקרה בסרט שעשתה מישהי שהכרתי בתקופת גיל הטיפש-עשרה שלי. הופתעתי לראות את שמה, שירה ליין, אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי שנזכרתי שלפני תקופה ארוכה קצת פחות גם פגשתי את אחיה הקטן במסגרת פרויקט קריינות.
הייתי סקרן וישבתי לראות את הסרט שעשתה.
סרט תיעודי על תעשיית החלב בארצות הברית "חלב, לא מה שחשבת".
הנושא לא ממש עניין אותי, יותר סיקרן אותי לראות את שירה ואיזה סוג של אדם היא הפכה להיות.
הסרט עצמו בנוי על מסע עם צוות הצילום שלה ברחבי ארצות הברית במטרה לחקור ולראיין את כל מי שקשור לתעשיית החלב האדירה במדינה הזו. הבסיס הוא ראיונות מהשטח, ראיונות עם מומחים וראיונות או ניסיונות לראיונות עם אנשי השררה שעומדים מאחורי התעשייה. מהול בהומור ובמוסיקה שעושים את כל הסרט קל ומעניין לצפייה, למרות אורכו והתכנים הלא מעודדים שהוא מעביר.
כשסיימתי לראות את הסרט, ירד לי האסימון.
הבנתי שתזונה, היא בעצם הגורם המשמעותי ביותר בתוצאה של אם אהיה חולה או בריא.
עדיין לא ידעתי מה נכון או לא נכון לאכול, או ליתר דיוק, מה בריא או לא בריא לאכול, אבל ידעתי מה לא. חלב. חלב לא בריא לנו, לא מתאים לנו, לא מיועד עבורנו.
החלטתי להפסיק עם חלב וכל הנגזרות שלו, ולהמשיך לחקור את כל מה שקשור לתזונה בריאה.
החלטתי לטפל בכוחות עצמי באפטות, באמצעות תזונה. כאמור, הייתי מוכן לעשות הכל כדי להחלים מהמתקפה האכזרית הזו על החיים שלי.
בחיפושי אחר התזונה הבריאה, הבנתי כמה אנחנו לא יודעים כלום על תעשיות המזון שמגלגלות מיליארדים על חשבון הבריאות שלנו. נתקלתי בכמה "גורואים" ובכמה דיאטות כאלו ואחרות, שלא ניסיתי כי לא התחברתי אליהן.
המוטו שלי היה כזה: כל עוד מישהו מנסה למכור לי איזה מוצר קסם או איזה מזון על, שהוא המציא פטנט עליו, אני לא בעניין.
ואז ראיתי בפיד שלי בפייסבוק שחברת פייסבוק חביבה ביותר עלי, לירן קליין, פרסמה פוסט מעניין בקבוצה שנקראת "תזונת 10\10\80 טבעונית וחיה".
קראתי את הפוסטים בקבוצה.
קראתי עדויות בקבצי הקבוצה.
הגעתי לאתר " 30 בננות ביום" וקראתי עוד ועוד, גם באתר האמריקאי.
קניתי את הספר עליו מבוססת התזונה, קראתי אותו, הבנתי אותו ובאופן מיידי עברתי לתזונה הזו.
חששתי שלא אצליח, כי זו הייתה תזונה שמבוססת על כל מה שלא אכלתי, על פירות וירקות, ובעצם מבטלת את כל מה שכן אכלתי. אבל, הייתי חייב לנסות. הייתי חייב לבדוק שזה עובד. החלטתי שאני עובר לתזונה הזו באופן גורף, בלי לעגל פינות ושאם כבר כל מה שאני מכניס לגופי מהיום הוא פירות וירקות, אז אך ורק פירות וירקות אורגניים.

השינוי:
כעבור שבוע גיליתי חיים חדשים.
חיים ללא עייפות.
זה נשמע פשוט וסתמי, אבל זה ממש לא. אלה היו חיים שלא הכרתי.
לא ידעתי מה זה לא להיות עייף כל הזמן. לא ידעתי מה זה להתעורר וישר לקום מהמיטה ערני, מרוכז ומלא אנרגיות. לא ידעתי מה זה להיות מלא אנרגיות ועם רצון לעשות דברים. פתאום בא לי... לרוץ?
השינוי הזה לא פחות מהדהים אותי ונתן לי רוח גבית אדירה להמשיך בתזונה, שעדיין לא הייתה כל-כך טעימה לי. היא הייתה בנויה בהתחלה בעיקר על שייקים, גם כדי להקל עלי (כי עם האפטות זה בלתי אפשרי ללעוס) וגם כדי שיהיה לי טעים יותר, יחסית.
כעבור כחודשיים, כבר בקושי היו לי אפטות בפה. אלה שהיו, לא כל-כך כאבו. לאכול "כמו פעם" הפך לאט לאט להיות עניין שבשגרה.
כעבור שלושה חודשים ומאז, לא היו לי יותר אפטות בפה.
חוש הטעם שלי השתנה מאוד מאז, את הגמילה הקשה ממלוחים ומבצקים (שהם, מסתבר, ההתמכרות הקשה ביותר באופן מפתיע ולא בשר, גבינות, אלכוהול וסיגריות מהם די קל היה לי להימנע) סיימתי לאחר כארבעה חודשים.
פירות היום טעימים לי ואני מתענג עליהם. זה משמח אותי ברמות אחרות ,משום שחששתי שאאלץ לוותר על הנאה גדולה בחיי- הנאה ממזון, אבל לא כך הוא.
אני כבר 10 חודשים אוכל אך ורק פירות וירקות חיים, טריים, בשלים ואורגניים, בכמויות הנכונות "לפי הספר", אני עושה פעילות גופנית ויש לי אנרגיות רבות לכך, מצב הרוח שלי מעולם לא היה חיובי כל כך, חוט המחשבה שלי ברור, חד ומפוקס כל הזמן. אני נרדם מהר בלילות, מתעורר בקלות בבקרים, נהנה ממהלך היום. גיליתי שאפשר לחיות בלי טישו, כי אפילו נזלת כבר אין לי מאז שעברתי לתזונה הזו.
העתיד נראה ורוד יותר. הגנים שלי מההורים כבר לא מפחידים אותי. אני יודע שבגיל 70 אני עדיין "אשחק כדורסל" עם בני ה 20 וה 30. לא נראה לי שאסבול כמו הורי ממתקפת מחלות בגיל צעיר כל כך, או בכלל.
אני פשוט לא נותן סיבה לגוף שלי להיות חולה יותר.
מבחינתי, התזונה הזו הצילה אותי מאומללות האפטות בקטע המיידי, זה היה הטריגר שהביא אותי אליה, למזלי.
כי היא לבטח הצילה לי את החיים או לפחות הוסיפה לחיי עוד 20 שנים בריאות וטובות.
מבחינתי, זו תזונה שנותנת טעם אמיתי לחיים.

Lele Pandora

¬-----------------------------

  

כל הזכויות שמורות © - ערן אורגני
back_to_top
התחברלקוח חדש
שכחתי סיסמאהכנס את כתובת האימייל שלךשלח